אלהאדי נ' שמגד חב' לניהול תביעות בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית בסכום של 13,806 ₪, שעילתה נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 30.07.03 (!).

גרסת התובע

בכתב התביעה טען התובע שהאחריות לתאונה מוטלת על נתבע 2. לטענת התובע, בשעה שנסע עם רכבו בכביש 45 לכיוון עטרות, הגיח לפתע רכב הנהוג על ידי נתבע 2, אשר נסע במהירות מופרזת, הדף את רכבו של התובע, וגרם לו נזקים בחלקו האחורי.

במהלך הדיון שהתקיים בפני, העיד התובע על נסיבות התאונה כך: "הייתי בדרך לעבודה. הוא נסע מהר, הייתה גדר הפרדה באמצע הכביש, הוא התנגש בגדר ונהדף לעבר הרכב שלי..הוא פגע בקיר וחזר אלי". עוד העיד: "אני לא עקפתי , אני נסעתי ימינה, והוא עקף אותי , נתן מכה בגדר וחזר אלי".

את הסעד המבוקש פירט התובע בכתב התביעה כדלהלן: נזקי רכב המבוטח על פי חוות דעת שמאי מיום 06.08.03 בסכום של 8,104 ₪ כולל מע"מ, שכ"ט שמאי- 702 ₪, עוגמת נפש-1,000 ₪, הוצאות- 1,000 ₪, השבתת רכב- 1,000 ₪, הוצאות משפט- 2,000 ₪. לכתב התביעה צורפו חוות דעת שמאי וחשבון שכ"ט שמאי.

גרסת הנתבעים

הנתבעת 1 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את הרכב שבו נהג הנתבע 2 במועד התאונה. בכתב ההגנה עתרו הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, מחמת התיישנות, ולחילופין, מחמת השיהוי הרב בהגשתה. ביום 06.06.10 נקבע על ידי ס. הנשיאה, כב' השופט ר' שמיע, שהטענות האמורות יידונו במהלך הישיבה המקדמית.

הנתבעים הכחישו את האחריות לקרות התאונה. לטענתם, נושא התובע באחריות לתאונה, משום שבעת התאונה סטה ממסלול נסיעתו, ביצע עקיפה באופן מסוכן, ובלם את רכבו באופן פתאומי. כתוצאה מכך פגע נתבע 2 בחלקו האחורי ברכבו של התובע.

במהלך הדיון העיד הנתבע באשר לנסיבות התאונה כדלקמן: "רכב חתך אותי מצד שמאל שלי, חתך ימינה למסלול שלפני, ניסיתי לתת ברקס, הוא פשוט חתך אותי 45 מעלות, לא היה נמנע שהייתי נכנס בו". לשאלת ב"כ התובע באשר לפגיעה בגדר ההפרדה השיב נתבע 2: "אני לא פגעתי בגדר ההפרדה, אני לא עפתי בחזרה, נכנסתי ישר בו ניסיתי לברוח שמאלה אפילו".."ניסיתי לברוח ממנו למרכז הכביש ופגעתי בו בחזית האחורית שלו".

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים גם את הנזקים, וטענו שהנזקים המוערכים בחוות דעת השמאי מוגזמים, וכן שלא הוצגו קבלות המעידות על ביצוע תשלומים עבור התיקונים הנטענים. כן טענו שלא הוצג פירוט נאות של מרכיבי הסעד המבוקש.

דיון והכרעה

לאחר שעניינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, ושמעתי את הצדדים שהעידו בפניי במהלך הדיון, מצאתי שהתביעה לא הוכחה, ולפיכך יש לדחותה.

אשר לשאלת האחריות, גרסתו של התובע באשר לנסיבות התאונה לא הייתה עקבית, ונפלו בה סתירות מהותיות.

בעוד שבמסגרת כתב התביעה טען התובע שהנתבע נסע מאחוריו והתנגש ברכבו, בשל נהיגה במהירות מופרזת, במהלך הדיון שינה את גרסתו והציג גרסה חדשה, לפיה סטה רכבו של הנתבע לגדר ההפרדה, בעת שעקף את רכבו, ולאחר שנהדף פגע ברכבו של התובע.

לא זו אף זו. הנזקים שנגרמו לרכבו של התובע במהלך התאונה, אינם מתיישבים עם תיאורו של התובע לפיו נפגע רכבו לאחר שרכבו של הנתבע התנגש בגדר ההפרדה וסטה לעבר רכבו. כפי שניתן להבחין בתמונות אשר צורפו לחוות דעתו של השמאי, לרכבו של התובע נגרמו נזקים בחלק האחורי שמאלי. ניתן היה להניח שאילו התנגש הנתבע בגדר ההפרדה ונהדף לעבר רכבו של התובע, היו הנזקים בצד השמאלי של הרכב, ולא בחלקו האחורי.

עצם העובדה שהנתבע התעניין בשלומו של התובע לאחר התאונה, אין בה כדי להעיד על אחריותו לתאונה. מצאתי שיש לקבל את הסבריו, לפיהם התעניין בשלומו של התובע מטעמים אנושיים, ועל רקע פציעתו של התובע ופינויו מזירת התאונה לשם קבלת טיפול רפואי.

אשר להוכחת הנזק, מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעים לפיה משלא צורפו קבלות המעידות על ביצוע התשלום, לא הוכחו הנזקים הנטענים. על תובע המבקש להוכיח נזקיו לצרף אסמכתאות הנוגעות לכך.

סוף דבר

אשר על כן, דין התביעה להידחות.